למה מחלקות טכנולוגיות למידה צריכות לעבור מבניית תוצרים לבניית יכולת
יש דבר שאני רוצה פחות ופחות לעשות בשנים האחרונות וזה לבנות תוצרים עבור ארגונים. ויותר ויותר אני רוצה לבנות להם יכולת.
זה מתחבר למה שסאטיה נאדלה, מנכ"ל מיקרוסופט, אמר כשתיאר את השינוי שעשה בחברה: מיקרוסופט לא בונה מוצרים – היא בונה פלטפורמות שמאפשרות לאחרים לבנות. לא תוצר. יכולת.
מחלקות טכנולוגיות למידה פעלו במשך שנים במודל די קבוע. מישהו בארגון צריך קורס, לומדה, משחק או מצגת אינטראקטיבית. הוא מגיש בקשה, ממתין בתור – ובסוף מקבל תוצר. מחלקת הלמידה היא היצרנית, שאר הארגון הוא הצרכן.
בעידן ה-AI, המודל הזה מתחיל להישבר. מנהלי הדרכה ומומחי תוכן מקבלים לראשונה כלים שמאפשרים להם ליצור בעצמם תוצרים שבעבר דרשו אנשי פיתוח, מולטימדיה וזמן עבודה ארוך.
המחלקות שיישארו רלוונטיות לא יהיו אלה שימשיכו למדוד את עצמן לפי מספר הלומדות שהפיקו. אלה שיישארו הן אלה שיבנו בארגון יכולת – של מנהלים, מדריכים ומומחי תוכן ליצור בעצמם תוצרים איכותיים, במהירות, תוך שמירה על סטנדרטים פדגוגיים וארגוניים.
בצה"ל, למשל, אנחנו מפתחים כלי בתוך מערכת הלמידה שמציג למנהלי הדרכה וסגלים תבניות משחק מוכנות. הם בוחרים תבנית, מעלים תוכן, וה-AI מייצר עבורם שאלות שניתנות לעריכה ואישור. בתוך דקות נוצר משחק מוכן להפעלה – תהליך שפעם דרש אפיון ופיתוח ייעודי עובר לידיים של המשתמשים עצמם. אבל זה לא עוצר שם. המערכת בנויה כך שמשתמשים יוכלו להרחיב אותה בעצמם – לפתח משחקים נוספים באמצעות Claude או ChatGPT, עם הנחיות פרומפט שהכנו להם מראש, ולשלב אותם פנימה. ההרחבה עצמה עוברת לידיים של הקהילה.
לאחרונה יצא לי לעבוד על כמה כלים שהולכים בדיוק באותו כיוון — מחולל newsletter, מחולל דף למידה, מחולל לוח זמנים ומחולל משחקים. כל אחד מהם נולד מאותו מקום: מנהל תוכן או מדריך שצריך משהו עכשיו, בלי להמתין בתור. הכלי נותן לו את זה – ואת הסטנדרט הפדגוגי – בתוך דקות.
כיום, כשמבקשים ממני תוצר קצה, אני פי מיליון אעדיף לפתח את המנגנון שיאפשר לאנשים ליצור בעצמם – לא עבור אדם אחד, אלא עבור קבוצה שלמה של משתמשים עם צורך דומה. זה הפוקוס האמיתי של מי שעוסק היום בטכנולוגיות למידה: לא לבנות כל תוצר בעצמו – אלא לתת לארגון את המפתחות.
ובכל זאת, אני עדיין פוגשת ארגונים שבהם כמעט שום דבר לא השתנה. מחלקת טכנולוגיות הלמידה ממשיכה לעבוד במודל "מפעל לומדות", וההצלחה נמדדת לפי מספר התוצרים שסיפקה השנה. במציאות החדשה, זה מודל שילך ויאבד רלוונטיות.
המשמעות היא שמחלקות אלה יצטרכו להגדיר מחדש את הזהות המקצועית שלהן. פחות ייצור ידני של כל פריט תוכן, ויותר בניית אקו-סיסטם – בחירת כלים, יצירת תבניות, הגדרת סטנדרטים, והנגשת יכולות AI בצורה בטוחה ומבוקרת.
זה שינוי זהות, לא רק שינוי תפקיד.
המחלקות שישרדו לא יהיו אלה שיודעות לייצר הכי הרבה תוצרי למידה – אלא אלה שיודעות להפוך את הארגון כולו ליוצר.