בפגישה עם צוות הפיתוח של הקמפוס הדיגיטלי, ה-CEO סיפר שבמהלך אזעקות אשתו היתה יושבת בממ"ד ומעבירה את הזמן ביצירת משחקים עם AI.
אחר כך אחד ממנהלי המוצר סיפר שבבסיסים, בזמנים המתים, לוחמים ומילואימניקים יושבים עם הטלפון ומשחקים משחקי ארקייד.
נדלקתי – אם היום כל כך קל ליצור משחקים, ואם הלוחמים נהנים לשחק בהם, למה שכל חייל לא יוכל לבנות משחק כזה בעצמו? ולמה שלא נשלב אותם גם בלמידה?
מתוך המחשבה הזאת נולדה פעילות חדשה במערכת "הקמפוס הדיגיטלי" של צה"ל בשם "משחק AI".
כתבתי אפיון וצוות הפיתוח בנה פעילות חדשה למערכת. הרעיון פשוט. מנהל קורס בוחר תבנית משחק מתוך בנק תבניות שהולך וגדל, מצביע על תוכן מתוך הקורס, ו-AI מייצר שאלות באופן אוטומטי. המנהל עובר עליהן, מתקן אם צריך ומאשר. בתוך דקות יש משחק מוכן שאפשר לשחק בו, לצבור ניקוד, לראות דירוג ולנסות שוב. מדליק!
אז יש תשתית, פעילות חדשה בקמפוס, וכעת רציתי משחקים. אבל… כדי שמשחק כזה יעבוד בתוך הקמפוס הדיגיטלי – יחזיר ציונים, יתמוך בדירוגים ובתחרויות ויתממשק נכון למערכת, הוא חייב לעמוד בשורה ארוכה של דרישות טכניות. בלי זה, הקמפוס פשוט לא יודע מה לעשות איתו.
המפתחת יצרה פרומפט שאעביר לחיילים שינחה את ה-AI לבנות משחקים בהתאם לדרישות הטכניות. אבל כבר למדתי שלא כדאי לסמוך על AI שיקיים את כל ההנחיות שנתת לו בפעם הראשונה וביקשתי ממנה גם פרומפט נוסף שבודק שהמשחק שנוצר אכן עומד בכללים.
ישבתי וחשבתי איך להנגיש את כל התהליך לחיילים ולסייע למי שרוצה לבנות משחק, והחלטתי לבנות סביב זה כלי שעובד כך:
החייל מתאר משחק, והכלי מייצר פרומפט עם כל ההנחיות הנדרשות. החייל מפתח את המשחק עם AI, ואחר כך חוזר לכלי כדי לבדוק שהמשחק עומד בדרישות הקמפוס. אם לא, הכלי מסביר מה צריך לתקן ומייצר את ההנחיות לסבב הבא.
כדי לבדוק שזה באמת עובד, בניתי בעצמי שני משחקים.
באחד חייל בורח להסתפר לפני שהרס"ר רואה אותו. משחק מכשולים קלאסי עם טוויסט. (הצחקתי את עצמי בעיקר.)
מוזמנים לנסות 🙂
בשני פוגעים במטרות אוויריות עוינות.
שני המשחקים נבנו בפחות זמן ממה שפעם היה לוקח לי להכין פעילות למשידה ממוצעת.
והקטע המעניין הוא שהפיצ'ר הזה לא נולד ממחקר שוק, מסמך דרישות או תוכנית עבודה שנתית. הוא התחיל משיחה, מישהי שיושבת בממ"ד ויוצרת משחקים עם AI כדי להעביר את הזמן, לוחמים שמעבירים זמן מת במשחקי ארקייד. ואני, שנדלקתי על הרעיון.
לפעמים חדשנות היא פשוט להקשיב. לא להמציא צורך חדש, אלא לזהות התנהגות שכבר קיימת ולהפוך אותה לכלי למידה.
והיה כאן גם שיעור נוסף. לבנות משחק עם AI התברר כחלק הקל. החלק המאתגר היה לוודא שהמשחק באמת יעבוד. שהוא עומד בדרישות, מתחבר למערכת, מחזיר ציונים ומתנהג כמו רכיב תקין בתוך מערכת גדולה.
ואולי זו אחת התובנות המעניינות של עידן ה-AI. היצירה הופכת קלה יותר ויותר והיום כל אחד יכול ליצור תמונה, סרטון, מצגת, אתר או משחק. אבל ככל שהיצירה הופכת קלה יותר, כך עולים בערכם דברים אחרים – היכולת להגדיר דרישות, לבקר איכות ולזהות בעיות. לדעת מה אתה רוצה ולהבין אם קיבלת את זה.
עכשיו נשאר לשחרר את הרכיב ולראות מה החיילים יבנו. 🙂