היום שבו הבנתי שעברתי מהאקדמיה לעולם הארגוני היה היום שבו אמרתי "יום שני" והתכוונתי לשבוע הבא.
אחרי עשרים שנה באקדמיה ובמערכת החינוך, עברתי לעבוד עם ארגונים גדולים. חשבתי שאני רק מחליפה קהל יעד. בפועל גיליתי שאני עוברת בין שתי תרבויות שונות לגמרי של למידה.
הנה כמה דברים שלמדתי, חלקם מהר מאד.
1. השפה
OD, Skills, LBP, KPI, ROI, OJT.
בפגישות הראשונות ישבתי נבוכה – מה פשר האותיות האלה שהם זורקים? ולמדתי שלא רק המילים שונות – גם צורת החשיבה שונה. כי באקדמיה מדברים על פדגוגיה, תאוריות וסטודנטים, בארגון מדברים על ביצועים, מדדים ותוצרים.
2. הקצב
הפעם הראשונה שמישהו בארגון שאל אותי "מתי זה יהיה מוכן?" עניתי בנחת – "ביום שני". בראש שלי זה היה ברור – מתישהו בתחילת השבוע הבא, יש זמן. ביום ראשון בבוקר כבר קיבלתי טלפון:
“נו, זה מוכן?”
“מה פתאום?” עניתי, “אמרתי יום שני.”
“כן,” ענו לי, “יום שני. יום שני זה מחר. ואנחנו רוצים להכין את ההשקה.”
זה היה הרגע שבו הבנתי שעברתי פלנטה.
3. מי באמת הלקוח
באקדמיה הלקוח הוא הסטודנט. בארגון הלקוח הוא המנהל וזה משנה הכול. הסטודנט רוצה לעבור קורס, המנהל רוצה לראות שינוי התנהגות. לא תמיד אלה אותן מטרות.
4. איך מודדים הצלחה
באקדמיה יש ציון. מספר ברור שמסכם את הסיפור. בארגון ההצלחה הרבה יותר חמקמקה – האם העובד באמת עושה משהו אחרת אחרי הלמידה?
זו כבר שאלה הרבה יותר מורכבת, וגם הרבה פחות קלה למדידה.
5. זמן ההבשלה
באקדמיה יש לגיטימציה לתהליך, ידע מתפתח לאורך סמסטר, לפעמים לאורך שנים. בארגון סיימת הדרכה ביום חמישי וביום ראשון כבר מצפים לראות יישום.
6. חוויית הלמידה
בפעם הראשונה שראיתי מנהלת הדרכה גוזרת ניירות ומדביקה, שאלתי אותה מה היא עושה והיא הראתה לי מחברות עם משפטי השראה מודבקים, חבילת עטים צבעוניים ושוקולדים קטנים – אחד לכל משתתף. התעלפתי בלב.
בארגון מבינים שלמידה מתחרה בהכל – במיילים, בוואטסאפ, במשימות השוטפות, ובחיים עצמם.
באקדמיה קיימת ההנחה שהלומד יתאמץ כי אין לו ברירה, הרי יש מבחן.
ובכל זאת – למידה היא למידה. הפדגוגיה לא יודעת אם הלומדת יושבת בקמפוס או בתוך ארגון ממשלתי.
מה היה לי הכי קשה?
הבדידות המקצועית. בארגון, הרבה פעמים את היועצת מבחוץ וכולם מסתכלים אלייך כדי לדעת מה נכון לעשות. זו אחריות כבדה.
ואיפה הרקע שלי דווקא עזר?
בעולם הארגוני פגשתי הרבה מאוד אנשים מצוינים, אבל מעט יחסית אנשים שחושבים על למידה לעומק .אני הגעתי מעולם שבו מתווכחים על תאוריות ועל מודלים פדגוגיים ופתאום גיליתי שזה נכס.
ועוד משהו, אחרי שנים של עבודה עם מרצים ומורים, כמעט כל קהל אחר הרגיש פשוט יותר 🙂 .
ואיך ידעתי שהסוויטש באמת הושלם?
לפני שבועיים הוזמנתי לפגישת זום עם משרד החינוך לגבי קורס MOOC שפיתחתי לפני שש שנים.
נכנסתי בזמן. חיכיתי רבע שעה. חיכיתי עוד קצת. כשהם סוף סוף התחברו – הם אפילו לא זכרו על מה הפגישה.
ישבתי שם עוד עשר דקות ושמעתי את עצמי חושבת: "הזמן שלי שווה כסף".
לא ידעתי שאני יודעת לחשוב ככה.
אמרתי "תודה רבה" ויצאתי.
הלם. נהייתי קורפורט.
רותי יקרה , זכיתי להכיר אותך דרך מכון מופ"ת , פגישה אחת או שתיים כחברה בצוות ממשרד החינוך…כתבת יפה וברור את ההבדלים. אינני מנחה פדגוגית אבל את המעבר בין החינוכי לעסקי אני מרגישה כל יום מכיוון שאני חובשת כמה כובעים … שיהיה לך ( ולי) בהצלחה!